תיאוריה וסע

הכירו את עומרי סבג.

עומרי החליט להיות מורה לנהיגה בגלל תאונה אישית שעבר כשהיה נער. כשקיבל את רישיון האופנוע הראשון שלו בגיל 16, הוא חשב שמותר לו הכל ושאין לו גבולות. עומרי, כמו הרבה בני נוער, נהג שעות ארוכות באופנוע ללא מעצורים וללא מודעות לסכנה.

יום אחד, לאחר יום עבודה ארוך של למעלה מ-10 שעות על קטנוע משלוחים, עומרי נכנס ברכב מלפנים תוך חוסר ערנות. הוא איבד את ההכרה ונפל על הכביש כשהוא מדמם, באזור מבודד וחשוך. במזל גדול הנהג של הרכב הגיע לעזרתו והזעיק אמבולנס.
עומרי פונה לבית החולים עם זעזוע מוח, ללא הכרה. הוא התעורר לסירוגין, מדבר שטויות ומתעלף שוב ללא יכולת לזהות אף אחד.

הרגע הקשה ביותר היה כאשר התעורר לבסוף וראה את אימו ניצבת ליד מיטתו, דואגת וממתינה בדריכות לסימן חיים ממנו. מאותו רגע הבין עומרי שהכביש אינו שייך רק לו -ויש לכבד את כל עוברי הדרך בכביש גם למען עצמו וגם למען בני משפחתו.

כשהגיע לגיל 21, עומרי עשה הכל כדי להפוך למורה לנהיגה, מתוך רצון עז למנוע תאונות דומות בקרב בני נוער.
הוא מבין שרבים עוברים את שלבי הלימוד בצורה מזורזת מדי, מבלי להפנים היטב את האחריות על הכביש.

עומרי רואה בתפקידו לחנך נהגים לכבד הדדית את הזולת בכביש.
נהיגה היא לא זכות נתונה, אלא זכות שיש לרכוש באחריות ובבגרות.
לאחרונה עומרי הבין שהוא כותב על עצמו בגוף שלישי.